לחמם או לקרר, זו השאלה

מה נעלה יותר? מה נשיג בחימום, מה נשיג בקירור. יכול להיות שמה שחינכו אותנו לעשות רק מעכב את ההחלמה? עשה ואל תעשה במקרי התכווצויות וכאבים מגבילים ומלחיצים.


כולם יודעים שכשכואב כדאי לשים כרית חימום כדי להרגיע את הכאב. האמנם? האם זה עוזר או מעכב את ההחלמה? יש מצב שאנחנו גורמים יותר נזק מתועלת? באילו מקרים כדאי להשתמש בקרח, ובאילו מקרים דווקא דרוש חימום במים פושרים?





מורה נבוכים לחימום וקירור. מוגש בחום ואהבה עבור הטובים, הרעים, התמים ואלו שאינם יודעים לשאול.


תחילה נכיר את הגורמים המעורבים ונסביר מה בעצם קורה כש"מחממים שריר".

שריר מורכב מסיבי שריר, וממעטפת שעשויה מפאשיה (רקמת חיבור) שלה קוראים גיד.


חימום המקום כששריר נתפס


מעטפת השריר הפאשייתית היא חצי נוזלית והיא נמסה כשמחממים אותה וכשמפעילים עליה לחץ. כלומר חימום שריר = חימום המעטפת של סיבי השריר.

סיבי שריר שמתכווצים יוצרים כוח, שמוביל לתנועה. מעטפת השריר מאפשרת את התנועה הזאת כשהיא אלסטית ונוזלית, ומגבילה את התנועה כשהיא קשיחה ומיובשת. חימום השריר מצמצם למינימום את ההפרעה ממעטפת השריר. לכן, חימום השריר מאפשר תנועה טובה יותר וזרימת דם טובה יותר. קירור גורם לפאשייה להתמצק ולהתייבש. הבעיה נוצרת כשמחממים ומקררים מיד בצורה שאינה הדרגתית (כמו לדוגמא ביציאה ממקלחת רותחת) משום שהפאשייה שחוממה ואז התקררה בבת אחת מתגבשת בצורה שאינה תואמת את צורת התנועה ולכן מגבילה את התנועה של סיבי השריר ושל כלל הגוף.


כלומר קירור שאינו הדרגתי מוביל למגבלות בתנועת הגוף.


אז מה כן לעשות? אם לא קיבלתם הנחיה והסבר מאיש מקצוע עדיף להמנע מחימום. אם כבר מחממים – אז בצורה שהקירור בה יהיה הדרגתי כמו לדוגמא כרית חמה במיטה כשהולכים לישון. לרוב, במקרים שאמליץ בהם על חימום זה יהיה בשילוב עיסוי עצמי ו/או תנועה.

לשימוש נכון בקרח יש עדיפות גדולה כמעט בכל המקרים.


שימוש בקור להקלת הכאב


במצבים מסוימים נרצה להשתמש בקירור וממש בקרח. מגע הקרח על העור מאלחש ומנמיך את תחושת הכאב. העובדה הזו מאפשרת לנו לקרר ולהזיז את פרק כף היד/הברך/הקרסול או כל מקום אחר שנפגע והפסקנו להזיז או להעמיס משקל בגלל הכאב והפחד מהופעתו בכל פעם שאנחנו מזיזים אותו.


התנועה של מקום כואב ומוגבל היא חשובה וחיונית מ-2 טעמים (בעיקר במצבים כרוניים שלא צמודים ליום הפגיעה).

הראשון – הוא צריבה בתודעה של תנועה ללא כאב, ויצירת ההפרדה בין התנועה לכאב, שבירת המשוואה התפיסתית שהתקבעה אצלנו שלפיה כל פעם שנזיז את המפרק יכאב לנו.


מי שחווה כאב ומגבלה, זוכר היטב את הרגע שבו הוא ניסה שוב ולפתע המקום אינו כאב (ומי שעוד לא הגיע לרגע המיוחל הזה, זה עוד יקרה).


הסיבה השניה היא הזרמת דם, והמסת רקמת חיבור על ידי התנועה, באיזור שהפסקנו להזיז. ככל שאנו נמנעים מלהזיז מפרק אנחנו למעשה גורמים לרקמת החיבור להתגבש ולהוריד את טווח התנועה הפוטנציאלי המקסימלי. בהזזה אנחנו מחזירים את הפוטנציאל התנועתי לטווח הגדול שהיה קודם.


לסיכום:


במקרים מסוימים נעדיף לחמם – כשמקום מסוים היה מקובע ולא זז זמן רב, לא תהיה לנו ברירה ונאלץ להמיס את רקמת החיבור שהתגבשה על ידי חום ולחץ (חימום במים פושרים ועיסוי מקומי). וגם במקרים האלו כדאי מאוד להתייעץ עם איש מקצוע.


לרוב, חימום דרמטי ואחריו קירור לא מבוקר ייגרמו להתגבשות רקמת החיבור בצורה שתפריע יותר מאשר בהתחלה ורק תשמר את ההפרעה התנועתית ואת הכאבים. לכן עדיף להימנע מהפעלה ותזוזה, ובמקום זאת להמשיך להזיז אפילו שכואב ולהמנע מקירור לא הדרגתי אחרי חימום.

שימוש בקרח לזמן קצר (דקה וחצי – שתיים) ומיד הזזה של המפרק, יועילו משמעותית לשבירת מעגל הכאב ויציאה מהכאבים הכרוניים.


במקרים אקוטיים של פגיעה (נקע בקרסול לדוגמא), כשמקום רק נחבל לפני זמן קצר ונהיה נפוח, נקרר אף לזמן ארוך יותר, בשביל לעצור את זרימת הדם ונוזלי הדלקת ובשביל להרגיע את המקום. אחרי שיעברו מספר ימים כשהמקום יירגע, נעבור לעיסוי ושחרור, הזזה, והגדלת עומסים הדרגתית עד להחלמה מלאה. עולם החימום והקירור יכול להיות מבלבל, אני מקווה שהמאמר חידש וחידד, אבל אם יש לך שאלות וספקות לגבי איך לנהוג, אשמח מאוד לייעץ.

כאן אפשר לשלוח לי הודעה ואחזור אליך בהקדם.


שנהיה בריאים