"רק שוטים יכולים לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לקבל תוצאות שונות".
לכמה זמן זה יחזיק? על הקשר שבין תבניות התנועה לבין משך הזמן שהכאב נעלם
ההבדל שבין חומרים משככי כאבים לבין שחרור במגע.
האם יש מצב שעכשיו (בטיפול) הכל טוב, ועוד שעתיים הכל חוזר להיות בדיוק כמו קודם?
נתחיל מהבנת הקונספט.
פעם היית בנקודה א' הנוחה והנעימה. היום את נמצאת בנקודה ב' הכואבת והמוגבלת. את רוצה לחזור לנקודה א', אבל מה שעשית עד עכשיו לא ממש הספיק. מן הסתם שתצטרכי לעשות משהו שונה, אחר, שיצליח להחזיר אותך לנקודה א'. וגם, וגם, עוד איזה פרט שולי קטנטן – בשביל להגיע לנקודה א' חזרה, את חייבת לרצות לחזור למצב הקודם. באמת להאמין שיש אפשרות כזאת שתוכלי לזוז בלי לסבול כמו פעם ולא להשלים עם הסבל החדש לעולם ועד.
הסכנה הגדולה בקשיי תנועה וכאבים כרוניים שהגיעו בעקבות פציעות, היא השלמת המטופל.ת עם המצב וההבנה שככה זה יישאר לעד. זהו חשש טבעי, ולמען האמת - בסוף מתרגלים להכל. אפשר להבין מדוע בן אדם חושש אחרי שניסה טיפולים שלא הצליחו להחזיר אותו למצב הקודם.
לעתים, קורה שבטיפול, לאחר האבחון, משחררים מספר נקודות טריגר בשרירים בגוף, ופתאום המטופל מרגיש כמו שהרגיש לפני הפציעה. או יותר נכון, מרגיש כמו שהוא כבר לא הרגיש תקופה ארוכה (לפעמים 20 שנה ומעלה). אבל במקום לשמוח לחייך ולצהול, הגנים הפולניים משתלטים ויוצא לו "בסדר, אבל כמה זמן זה כבר יחזיק? אני יודע שמחר זה יחזור להיות אותו דבר".
Really?
אתה יודע?
תזכיר לי שוב כמה זמן לא הרגשת ככה? יכול להיות שעשינו פה משהו אחר ממה שעשו איתך עד עכשיו? אז אולי, גם יהיו השפעות שונות ממה שאתה מכיר, שיימשכו פרק זמן שונה?
שינוי של תבניות התנועה יכול לשנות כאבים של שנים ברגעים ספורים (ולרוב במספר טיפולים ספורים, תלוי במקרה).
ובהחלט יכול להישמר לטווח ארוך.
ההשלמה של מטופלים עם הכאב והסבל, וה"אמת" הזו שהיא הסיפור שהם מספרים לעצמם שלפיה דברים כבר לא ישתנו ("זה ככה בגלל הפריצת דיסק בצבא"), "אני הבנתי שאני אצטרך ללמוד לחיות עם זה", אלו הם אחד המכשולים הגדולים ביותר שעליהם צריך להתגבר בחזרה אל חיים נטולי סבל.
אני מסכים, יש טיפולים מסוימים ובמיוחד חומרים מסוימים שרושמים לנו לקחת, שנותנים הקלה לפרק זמן קצר, ובראשם משככי הכאבים למיניהם – החל מאדויל ועד למורפיום, ארקוקסיה וחבריהם בקצה הסקאלה. הם אכן משתיקים את "צעקת הכאבים" לזמן קצוב אבל אינם משנים תנועתית, מכנית, שום דבר תבניתי, ולכן כנראה שהכאבים יחזרו כשהשפעת החומר תתפוגג. במקרים מסוימים, אנשים מפתחים תלות באותם חומרים שגובים מחירים מהגוף.
טיפול במגע הוא עולם אחר. צורת מגע חזקה שמעוררת את המערכת ההישרדותית (המערכת הסימפטטית) – גורמת לשינוי דפוסי תנועה, שיכולים להחזיר את הגוף לתבניות הקודמות שהיו לו. תבניות שבהן אין הגבלות בטווחי התנועה במפרקים, ואין פיצויי תנועה שגורמים לכאב.
חשוב לומר שמגע שאינו מגרה או מפעיל את המערכת ההישרדותית (כמו עיסוי עדין לדוגמא), סביר שיגרום לאותה תוצאה של משככי הכאבים – הקלה לזמן קצר בלבד. הוא מרגיע ומזרים דם, אך פחות יעיל עם בעיות כרוניות משום שגם הוא אינו משנה את דפוסי התנועה והפיצויים שהמטופל סיגל. במצבים אקוטיים, כשרק צריך הרגעה מיידית לכאבים שלא נותנים מנוח ולא מאפשרים לתפקד, אפשר בהחלט לקבל עיסוי במקום לקחת משככי כאבים (תקף לשרירים תפוסים, כאבי פרקים, גב, מיגרנות ועוד). להבדיל מכדורים, המגע אינו גובה מחיר מהמערכות הפנימיות כמו החומרים המעובדים.
לסיכום,
שינויים בתבניות התנועה שלנו נגרמים אחרי פציעות על ידי המערכת הסימפטטית-הישרדותית במוח. התבניות החדשות כוללות הגבלה בתנועת המפרקים וגורמות לעומסים שמתבטאים ככאבים, שעם הזמן נהפכים לכרוניים.
ולכן, בשביל לשחרר כאבים כרוניים, צריך לאבחן ולשחרר את דפוסי התנועה שהמטופל סיגל אחרי פציעה. ובנוסף, לא פחות חשוב מאבחון ושחרור התנועה, המטפל חייב לשקף ולהדגיש למטופל, ששינוי תנועתי שיישמר לטווח הארוך (באמצעות שחרור פיסי בטיפול ובפעילות אירובית של המטופל בבית) יחזיק לזמן ארוך.
זכרו שהגוף כל הזמן מנסה לתקן את עצמו והוא מסוגל לחזור לדפוסי תנועה ישנים שהיו לו, כל עוד המטופל רוצה לצאת מהמצב ומסוגל להיות אקטיבי בתהליך ההחלמה שלו.
שנהיה בריאים