איך יודעים שהטיפול הצליח?

האם יצא לך ללכת לטיפול ולחשוב בדרכך חזרה "היה סבבה, אבל מה שאמור היה לקרות - קרה?"

מה בעצם אמור היה לקרות? איך יודעים שהטיפול עבד?

על פניו, שאלה כל כך פשוטה – עם תשובה פשוטה. הרי מגיעים לטיפול כשמשהו כואב, ויוצאים מהטיפול כשלא כואב, לא ככה?

אז זהו, שלא. אבל ממש לא פשוט.

כמו כל שאלה טובה, התשובה היא: תלוי.

תלוי בהגדרה של מטרות הטיפול. איך אנחנו מגדירים ומודדים הצלחה טיפולית.

מטרת העל שלי בתהליך הטיפולי לפי שיטת פאשיקום, היא החזרת הבטחון העצמי של המטופל.ת לבצע פעולות ותנועות יומיומיות בלי פחד מכאבים.

להלן מדדי הטיפול בהם נשתמש:

המדד הראשון - כאב:

כאב הוא מושג חמקמק. מאוד קשה למדוד אותו, בגלל שלכל אחד רגישות שונה אליו ויחסים שונים כלפיו. יש שמפחדים ממנו, יש שמוטרדים ממנו, יש שסובלים ממנו, ויש כאלו שמתמכרים אליו. לזכותו ייאמר שכמעט תמיד אנחנו יודעים לתאר במדויק את מיקומו.

בסביבת החיים הלחוצה ורוויית הכאבים שלנו במאה ה-21 לא מפתיע שישנן המון שיטות שמתיימרות לטפל בכאבים, ושתופעת ההתמכרות למשככי כאבים היא דבר נפוץ. אבל האמת היא, שאף אחד (כולל אותי) לא יודע לטפל בכאב. אם מישהו היה יודע, אנשים לא היו סובלים. פשוט מאוד. אנחנו יודעים להשתיק לזמן קצוב את תחושת הכאב על ידי תרופות וחומרים חיצוניים, אבל רק לזמן מוגבל ובגביית מחיר נוסף מהמערכת הפנימית של הגוף (כבד, כליות ועוד). אז איפה התקווה? בתנועה.

המדד השני - טווחי התנועה במפרקים:

לעומת מדידת כאב, טווחי תנועה במפרקי הגוף, אפשר למדוד – ולראות לדוגמא כמה הצוואר מסתובב לצדדים או עד איזה גובה עולה היד לפני ואחרי. בנוסף לטווחים, בתנועה אפשר למדוד גם את הקלות הנדרשת להגיע לטווח המקסימלי. כלומר, כמה התנועה חלקה.

גילוי נאות: הסיבה שתליתי בקליניקה שלי מראה, היא רק בשביל שאנשים יוכלו לראות ולהיווכח בעצמם בשינוי בטווחי התנועה שהגוף שלהם עובר במהלך הטיפול עצמו.

בטיפול בשיטת פאשיקום, אני מאבחן ומודד תנועתית את המטופל.ת. טווחי התנועה שחזרו הם המדד העיקרי עליו אני מסתמך.

הקשר בין התנועה לכאב:

יש קשר הדוק בין התנועה לכאב. המטופלים שמגיעים אליי יודעים להסביר לי לא רע "כשאני עושה ככה כואב לי בדיוק פה".

הקשר שאני מכיר, (ומחפש כל הזמן) בין כאב לתנועה, הוא שרירי. אותן נקודות טריגר על השרירים גורמים גם לכאב וגם לקושי תנועתי. כלומר שחרור שרירים יחזיר תנועה וישחרר מכאב.

באבחון, מאוד מעניין אותי איזה סוג כאבים ובמיוחד מה המיקום המדויק של הכאב שמרגישים המטופלים ומתי. זה עוזר לי להתמקד בשרירים שצריך לשחרר. כשאני מאבחן ומגלה לדוגמה שיש קושי בהרמת היד הצידה, עם כאב בחזה, אני יודע להצליב בין השרירים שמקרינים כאב לחזה ומפריעים לתנועת ההרחקה של הזרוע.

תגובת המטופל.ת:

ב99% מהמקרים, התנועה מגיבה מיד במהלך הטיפול, כלומר נפתחים חזרה טווחי התנועה במידה כזו או אחרת. אבל תגובת המטופלים לתחושת הכאב משתנה. ברוב הפעמים הכאב יורד בעוצמתו. לפעמים נחלש ב-5 אחוזים, לפעמים צונח מ-100 ל-0. פעמים רבות הכאב "נודד", כלומר זז למקום חדש במהלך הטיפול (שזו תגובה נהדרת, שצריך לשמוח בה ולא לחשוש מפניה). במהלך הימים שאחרי הטיפול, תחושת השינוי בכאב מדביק את הקצב ומסתנכרן עם טווחי התנועה שחזרו לטווח.

מדד ההתייחסות של המטופל.ת אל גופם:

אם כשנכנסת לטיפול, רצית להחליף את הקרסול שלך, וביציאה את נותנת בו אמון שוב, אני עשיתי את שלי. וברצינות – היחס של המטופל.ת לגוף, המילים, הסגנון, החיוך או הייאוש שהם מראים כשהם מתארים את הגוף ואת החלקים שלו, הם חלק מהותי מהאבחון.

לסיכום,

מטרת העל של הטיפול היא לאפשר חזרה לתנועה מיטבית ונוחה, לחזור לבצע פעולות יומיומיות בלי לפחד מכאב.

המדד החשוב והאיכותי ביותר הוא המדד התנועתי.

כשמשחררים שרירים ותבניות תנועה חזרה אל מה שהיה פעם, ברוב המקרים תופיע הקלה בכאב בימים שלאחר הטיפול.

תיאום ציפיות בנוגע למטרת הטיפול והמדדים, טרם הטיפול – הוא חשוב ביותר, ויכול להרגיע מאוד, ולשקף למטופל.ת מה הן התוצאות האפשריות, הצפויות, והרצויות.

זכרו, תהליך שיקום הוא תהליך. לפעמים מספיק רק מפגש אחד וביצוע הנחיות בבית, אבל בדרך כלל, שיקום הוא תהליך שנמשך מספר פגישות. זה טבעי ואנושי לרצות ללכת למטפל-קוסם שיעביר הכל כמו קסם, אבל טיפול בכאבים ובעיות כרוניות דורש התמדה, שיתוף פעולה ואקטיביות מצד המטופל.ת.

שנהיה בריאים