הגוף בורח מכאב? הסבר על המונח החשוב מכל - פיצוי תנועה
איך ולמה נוצרים פיצויי תנועה בגוף, מה המשמעות שלהם לטווח הארוך ואיך מטפלים בהם?
אז למה נוצר פיצוי תנועה בגוף?
אדם מגיע אל הקליניקה עם כאב צוואר בצד שמאל. לא היתה שום פגיעה או מכה בצוואר. מה גרם לצוואר להיתפס? את מה צריך לשחרר בשביל להעביר את התפיסות בטווח הארוך?
בואו נחזור 6 חודשים אחורה ונבין.
אדם יורד במדרגות ונושא איתו ציוד. בלי לשים לב, הוא מפספס מדרגה, ונוחת עם כל כובד משקלו על הקרסול שהיה מסובב מעט, מעמיק מאוד את הסיבוב ונוקע את קרסול ימין.
מערכת ההישרדות במוחו נכנסת לפעולה באופן מיידי, ומגיבה.
הקרסול נפגע. בשביל לתקן אותו, המוח מארגן מחדש את כל תבנית התנועה והיציבה בשביל להוריד עומס ממקום הפגיעה. הוא יוריד מקסימום עומס מהמקום הפגוע בדרך שתאפשר המשך הליכה בשיווי משקל.
רגל שמאל שעד עכשיו נשאה 50 אחוז ממשקל הגוף תקח יותר משקל מרגל ימין, ובשביל שזה יקרה, האגן יורם מעט ימינה. (בשלב זה אני ממליץ לעמוד על שתי הרגליים ולהרים מעט את צד ימין באגן כלפי מעלה – ולהרגיש איך יש יותר משקל על כף רגל שמאל).
נעשה רגע סטופ בזמן ונבין את יתר ההשלכות.
האגן כאמור נוטה שמאלה (Lateral pelvic tilt בשפה המקצועית), אבל עדיין צריך שהגוף יישאר מאוזן, אז הכתפיים עושות את התנועה ההפוכה ו"מתיישרות" כלפי הימין (הורדה של כתף ימין והרמה של כתף שמאל), והראש בתורו "מתיישר" כלפי שמאל (side flexion) כדי שקו העיניים-אוזניים ישאר מאוזן מול הקרקע.
כלומר, בשנייה שאחרי הפציעה, נוצרה תבנית תנועה חדשה, שמטרתה לתקן את המקום הפגוע תוך כדי שמירה על שיווי משקל, ובתבנית הזו כל מפרקי הגוף מעורבים.
קפיצה בזמן 3 חודשים קדימה.
הגוף סיים לתקן ולאחות את כל הרצועות, גידים, והשרירים שניזוקו בנקע (נקע=קרע חלקי ברצועה). כל זאת בזכות אותה תבנית תנועה חדשה שהורידה עומס מהקרסול הפגוע ואיפשרה לגוף לתקן. אבל לא הכל נשאר אותו דבר. התבנית החדשה שנוצרה, נטמעה בתנועת הגוף ונשארה, למרות שכבר אין צורך בהורדת העומס מקרסול ימין!
כלומר צד ימין של האגן עדיין מורם.
רגל שמאל עדיין עובדת קשה יותר.
הכתפיים עדיין מוטות.
הצוואר עדיין מכופף שמאלה.
קפיצה בזמן 3 חודשים נוספים קדימה.
כאבים מופיעים בצוואר בצידו השמאלי.
ועכשיו נשאלת שאלת מליון הדולר - במה צריך לטפל?
עיסוי שישחרר את הצוואר ייתן מנוחה והקלה בטווח הקצר, אך תוך זמן קצר הגיוני מאוד שיחזרו הכאבים. זאת משום שמה שהוביל את הצוואר להיתפס היא תבנית התנועה הכללית, ובשביל לשחרר ולמנוע מהצוואר להיתפס שוב, צריך לשחרר את כל יתר הפיצויים בגוף: את הקרסול, את האגן, הכתפיים ובסוף גם את הצוואר.
לעיתים, מספיק יהיה לשחרר רק את הקרסול ויתר הגוף יגיב מיד בתגובת שרשרת, אך לעיתים נצטרך לשחרר את כל המקומות. ככל שעבר זמן רב יותר - הפיצויים של כל התבנית נטמעו במפרקי הגוף. אם לא עבר זמן רב, סביר יותר ששחרור איזור אחד ישחרר איזורים נוספים במכה אחת.
לסיכום:
אם יש דבר אחד שחשוב לזכור מכל הסיפור הזה הוא שפיצוי תנועה נוצר בשביל לתקן נזק בגוף תוך כדי שמירה על שיווי משקל.
כשאנחנו משחררים איזור ועדיין מגבלות התנועה והכאבים נשארים, כנראה שלא שחררנו את כל התבנית שגורמת לו או שהגוף עדיין נמצא בעיצומו של תהליך תיקון, וזקוק לאותן החזקות.
כל הגוף זז, ומתקן את עצמו כיחידה אחת. במיוחד במקרים כרוניים, חובה לאבחן ולשחרר את ההחזקות בכל מפרקי הגוף, ולא רק במפרק בו מופיע הכאב, כי כולם מעורבים ומשפיעים אחד על השני. או במילים אחרות, בשביל לאפשר החלמה, צריך לשחרר את התנועה בכל הגוף.
בשביל לחסוך את כל התהליך ולקצר את זמן ההחלמה, הגיעו לטיפול תוך מספר ימים מרגע הפציעה. 4-5 ימים אחרי פציעה, זהו זמן תחילת טיפול אידיאלי: הגוף מאפשר עבודה חזקה ואפקטיבית, ותבניות התנועה החדשות עוד לא נטמעו – כלומר יידרשו פחות טיפולים, וזמן ההחלמה הכללי יתקצר.